סעיף 14 – הקלות לעולים ולתושבים חוזרים
- תושב חוזר ותיק = יחיד שחזר לישראל לאחר שהיה תושב חוץ במשך לפחות 10 שנים רצופות
- תושב חוזר רגיל = יחיד שחזר לישראל לאחר שהיה תושב חוץ במשך לפחות 6 שנים רצופות
עולה חדש ותושב חוזר ותיק יהיו פטורים ממס על ההכנסות שהופקו או נצמחו בחו"ל מכל המקורות המנויים בסעיפים 2, 3, 3א, במשך 10 שנים מיום העליה/ החזרה.
תושב חוזר רגיל יהיה פטור ממס במשך 5 שנים על ההכנסות הבאות, אשר הופקו או נצמחו מחוץ לישראל:
1- הכנסות מקצבה, תמלוגים, דמי שכירות, ריבית ודיווידנד, אשר מקורם בנכסים מחוץ לישראל, ואשר נרכשו בתקופת שהותו מחוץ לישראל.
2- הכנסות מריבית ודיווידנד, שמקורן בנכסים מחוץ לישראל, שהן ניירות ערך מוטבים.
סעיף 97 – פטור על רווחי הון
- סעיף 97(ב)(1): עולה חדש ותושב חוזר ותיק יהיו פטורים ממס על רווח הון ממכירת נכס מחוץ לישראל במשך 10 שנים מיום עלייתם או הפיכתם לתושבי ישראל.
- סעיף 97(ב)(2): תושב חוזר רגיל יהיה פטור ממס על רווח הון ממכירת נכס שרכש מחוץ לישראל בתקופת היותו תושב חוץ, במשך 10 שנים מיום הפיכתו לתושב ישראל.
הפטור חל על 10 השנים הראשונות מיום הפיכתם לתושבי ישראל. כלומר אם הנכס נמכר לאחר 10 השנים הללו, הפטור יחול על רווח ההון שנצמח בתקופת עשר השנים, ואילו רווח ההון שנצמח מתום עשר השנים ועד למכירת הנכס, יהיה חייב במס בישראל.
המשך הליכי שומה
סעיף 145(א)(2א) – טעויות חשבונאיות, אשר נפלו בשומה לפי מיטב השפיטה, בהסכם (02) או שלא בהסכם (03)
לעיתים נופלת טעות חשבונאית או טכנית בשומות 02 או 03, אשר הוציא פקיד השומה. סעיף זה קובע, כי במשך שנה לאחר מועד ההתיישנות, רשאי פקיד השומה לערוך תיקונים טכניים בשומה שהוציא, ואשר אינם תלויים בשיקול דעתו, כגון השמטת הכנסה, הוצאה, זיכוי, טעות בחישוב המס וכו'. מכיוון ומדובר בתיקון טעות טכנית, אין חובת מתן אפשרות שימוע לנישום.
תיקון טכני יכול להיעשות גם ביוזמת הנישום.
תקופת תיקון השומה לא נמדדת ממועד הוצאתה בפועל, אלא ממועד הגשת הדו"ח ע"י הנישום, דהיינו: 4 שנים מתום השנה שבה הוגש הדו"ח השנתי, כאמור + שנה נוספת להגשת התיקון.
- שלב ב'
זהו שלב ההשגה והערעור.
לאחר שיוצאת שומה לפי מיטב השפיטה שלא בהסכמה (03) או בעקבות אי הגשת דו"ח כלל (04), רשאי הנישום לפנות בכתב אל פקיד השומה, להגיש את השגתו ולבקש ממנו לדון מחדש בשומה שיצאה.
במידה ולא הוגשה השגה על-ידי הנישום בתוך 30 יום מיום קבלת השומה החדשה, עליו לשלם את המס כפי שנקבע בה.
לאחר הגשת ההשגה, נכנס דיון השומות לשלב ב'. דיון זה נעשה על-ידי מפקח אחר (לא המפקח שטיפל בתיק עד כה), אשר רשאי להגדיל או להקטין את השומה שקבע המפקח הראשון, וכן לערוך כל בדיקה וביקורת מחודשת לנישום.
גם בשלב זה, על המפקח לתת לנישום הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו.
סעיף 150 – הודעת השגה
נישום, אשר חולק על השומה שקיבל, יפנה בכתב אל פקיד השומה בהודעת השגה, בתוך 30 יום ממועד קבלת השומה ע"פ מיטב השפיטה. פקיד השומה רשאי להאריך את המועד להגשת ההשגה, במידה ולנישום ישנה סיבה מוצדקת לכך.
בהשגה על שומה 03, על הנישום לפרט את טענותיו ביחס לשומה שהוצאה. לעומתה, השגה על שומה 04 מתבצעת באמצעות הגשת דו"ח שנתי בלבד (שזהו הדו"ח שהיה אמור להיות מוגש מלכתחילה ולא הוגש).
סעיף 150א – דיון בהשגה
המפקח המטפל בתיק בשלב ב' לא יהיה אותו המפקח שטיפל בתיק עד כה. מטרת ההליך הינה לבחון מחדש את השומה שנעשתה בשלב א' ולשקול את טענות הנישום.
סעיף 151 – סמכות פקיד השומה בשלב ב'
המפקח בשלב ב' רשאי לערוך ביקורת מחודשת בספרי הנישום, להעלות נושאים נוספים בדיוני השומות, וכן לפסול ספרים, גם אם לא נפסלו בשלב א'.
סעיף 152 – הטיפול בהשגה
לאחר שפקיד השומה קיבל את הודעת ההשגה, עומדות לפניו שתי אפשרויות:
- על פי סעיף 152(א) – להוציא שומה בהסכם עם הנישום (07)
- על פי סעיף 152(ב) – להוציא שומה לפי מיטב השפיטה בצו (09)
סעיף 152(ג) – תקופת הזמן לטיפול בהשגה
בהשגה על שומה 03, פקיד השומה רשאי לטפל בדו"ח השנתי בתוך 4 שנים מתום שנת המס שבה הוגש הדו"ח, או בתוך שנה מיום הגשת ההשגה, לפי המאוחר.
בהשגה על שומה 04 (דהיינו הגשת הדו"ח השנתי ע"י הנישום), פקיד השומה רשאי לטפל בדו"ח השנתי בתוך 5 שנים מתום שנת ההגשה.
במידה וההשגה לא טופלה במועדים הנ"ל, יראו אותה כאילו התקבלה באופן אוטומטי (ואושרה).
- פסק דין פרג'וס: תיק הנישום התנהל במשרד פ"ש חולון. הוגשה ההשגה במשרד פ"ש פתח תקווה. נשאלה השאלה, מהו מועד קבלת ההשגה: האם מיום הגשתה במשרד פ"ש כלשהו, או רק ביום בו הגיעה למשרד פ"ש המטפל בתיק. בית המשפט קבע: מועד קבלת ההשגה הוא המועד שבו הוגשה ההשגה למשרד פ"ש כלשהו, ולאו דווקא למשרד בו מתנהל תיקו של הנישום.
- פסק דין משה סמי: בפסק דין זה נדונה השאלה, מתי מסתיימת התקופה שיש לפקיד השומה לטפל בהשגה: ישנם מקרים בהם פקיד השומה הוציא שומה ביום האחרון לתקופת ההתיישנות, אולם השומה ונימוקיה נשלחו אל הנישום לאחר מכן, כאשר ההתיישנות נכנסה לתוקף. בית המשפט קבע, שהמועד הקובע הוא התאריך שבו הודפסו השומה או הצו ונשלחו אל הנישום.
- פסק דין יגאל דור-און: השומה הודפסה יומיים לאחר המועד האחרון, נחתמה על-ידי המפקחת ונשלחה אל הנישום, אשר קיבל אותה 13 יום לאחר מועד זה. המפקחת טוענת, כי היא מיצתה את הדיונים עם הנישום ומייצגו וכן טענה, כי היא הודיעה להם שבכוונתה להוציא להם צו. בית המשפט קבע: גם אם הצו או השומה גובשו במועד, והנישום ידע את עמדת מס הכנסה, הם תקפים רק כאשר נשלחו לנישום הצו או השומה, וכן הנימוקים אליהם, במועד. במידה ולא נשלחו במועד, יראו את ההשגה כאילו התקבלה (ואושרה ע"י פקיד השומה).
- פסק דין עמירם סיון: הצו נשלח לחברה 4 ימים לפני המועד האחרון, בפקס. הצו הגיע בפועל, בדואר רשום, לאחר המועד האחרון. הנישום טען, כי הצו שנשלח בפקס אינו תקף, מכיוון וסעיפים 149 ו-238 קובעים, שהמסירה תתבצע באופן ידני או בדואר רשום. בית המשפט קבע, כי מכיוון והחברה היתה מודעת לתוכן השומה הצפויה, אף בטרם הגיעה זו אליהם בדרכים הנ"ל, וההחלטה הובאה לפניהם לפני המועד האחרון, מועד ההתיישנות נעצר.
- שלב הערעור לבית המשפט
סעיף 153 – זכות ערעור
נישום שקיבל שומה לפי 09, דהיינו הגיש השגה והיא נדחתה, רשאי להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 30 יום.
סעיף 155 – נטל הראייה
בדרך כלל, נטל הראיה חל על פקיד השומה, אולם במידה וספרי חשבונותיו של הנישום נפסלו, נטל הראיה יהיה על הנישום.
סעיף 157 – ערעור לבית המשפט העליון
הצד שהפסיד רשאי לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 30 יום מיום פרסום החלטת בית המשפט המחוזי.
סעיף 158א – זכות דיון לנישום
- סעיף 158א(א) – חובת השימוע
פקיד השומה אינו רשאי להוציא לנישום שומה מסוגים 02, 03, 07, 09, מבלי שהזמין את הנישום לדיון ונתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. במידה ולא הוזמן הנישום לדיון, או שלא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, הרי שפקיד השומה חרג מסמכותו והשומה אינה תקפה.
סעיף זה לא יחול, במידה והנישום היה חייב להגיש דוחות אלו ולא הגישם:
– דו"ח שנתי ע"פ סעיף 131 (זהו למעשה הליך שומה 04)
– הצהרת הון לפי סעיף 135
– דוחות ניכויים לפי סעיף 166 (טפסי 126 ו-856, לגבי משכורות ותשלומים לספקים)
– דו"ח על ניכויים לפי סעיף 171
– דו"ח על מקדמות בשל הוצאות עודפות לפי סעיף 181ב
- סעיף 158א(ב) – חובת ההנמקה
כאשר פקיד השומה קובע לנישום שומה לפי מיטב השפיטה, הוא מחוייב לשלוח לנישום את פירוט החישובים, אשר באמצעותם נבנתה השומה ונקבעה הכנסתו החייבת. במידה ופקיד השומה לא עשה כן, הרי שהוא חרג מסמכותו והשומה מתבטלת.
סעיף זה לא יחול במקרים בהם לא חלה חובת השימוע, אשר פורטו לעיל.
סעיף 159 – פגמים וטעויות, אשר אינם פוסלים שומה
שומה לא תיפסל בגין טעות בשם הפרטי, בשם המשפחה, בתיאור ההכנסה או בסכום המס המוטל, אם השומה כוללת את כל הפרטים התואמים את המצב בפועל.
סעיף 149 – הודעת שומה לנישום
הודעת השומה תישלח אל מקום מגוריו או מקום עיסוקו הרגיל של הנישום, במסירה ידנית או באמצעות דואר רשום.
סעיף 145א2 – שומה חלקית
(לקרוא בספר של אסתר, עמ' 620)
תקצירי שיעור 