פסקי דין שהוזכרו בשיעורים, מסודר לפי סדר כרונולוגי
# שיעור 1 #
פסק דין אגודת השומרים
פסיקה: עסק המנהל מלאי מחויב לדווח על ההכנסה על-בסיס מצטבר, ללא תלות בהיקף הכנסותיו. שאר הנישומים, שאינם מחזיקים מלאי, רשאים לבחור ע"פ איזה בסיס לדווח.
פסק דין עלי ברנע
רקע: עובד שכיר שסוכם איתו כי יקבל סכום/אחוזים מרווחי החברה תמורת התחייבות שלא להתחרות בחברה ("דמי אי-תחרות").
שאלה: האם התקבול הינו הכנסה הונית או הכנסה פירותית (כהכנסה מעבודה).
פסיקה: כל הכנסה שהיא, מכל סוג, שקיבל עובד ממעסיקו תסווג כהכנסה מעבודה לפי סעיף 2(2).
פסק דין עוף חיפה
רקע: מנהל בחברה ובעל מניות בה (מר איצקוביץ) מכר את אחזקותיו לשותפיו, תוך התחייבות לא לעסוק בתחומי העיר חיפה בעיסוק הנמנה על עסקי החברה בשום דרך ובשום מתכונת העסקה (שכיר, עצמאי וכו').
שאלה: האם התקבול הינו הכנסה הונית או הכנסה פירותית.
פסיקה: אם הסכם אי-התחרות הינו מעל שנתיים ומכסה שטח גאוגרפי גדול, יש לראות בו הכנסה הונית.
פסק דין חיים ניסים ואחרים
רקע: על רקע הפרטת החברה שבה עבדו (בז"ן), קיבל כל עובד פיצוי בגובה מס' משכורות.
שאלה: האם הפיצוי הינו הכנסה הונית או הכנסה פירותית.
פסיקה: המחוזי קבע כי מדובר כי מדובר ב"ויתור על זכות" ולכן ההכנסה הינה הונית. העליון הפך את ההחלטה וקבע כי ההכנסה הינה הכנסה פירותית, ככל הכנסה המתקבלת מעבודה, ולכן תמוסה מכח סעיף 2(2).
פסק דין ארטרון
רקע: חברת נציגויות של מספר חברות זרות, שביום אחד אחת החברות ביטלה חוזה-סחר איתה ושילמה לה פיצויים על כך.
שאלה: האם הפיצוי הינו הכנסה הונית או הכנסה פירותית.
פסיקה: "דין הפיצוי כדין הפרצה שהוא בא למלא". כלומר יש לבדוק בגין מה ניתן הפיצוי. לדוגמה, פיצוי על מלאי שניזוק יהיה הכנסה פירותית (כי המלאי נועד מיסודו להימכר ולהניב הכנסה פירותית) ולעומת זאת פיצוי על רכוש יהיה הכנסה הונית. עם זאת, אם גובה הפיצוי עולה על 25% מערך הנכס, הרי שכל הפיצוי מוגדר כהוני, ללא קשר לפרצה שהוא בא למלא.
פסק דין מרכז הקרח
רקע: חברה אשר הפעילה ביח"ר לקרח, הפסיקה בשלב מסוים את פעילותה והשכירה את המפעל בשלמותו לחברה אחרת לייצור קרח.
שאלה: האם הכנסות מהשכרה זו נחשבות כהכנסות מעסק.
פסיקה: מכיוון שלא מתקיים שם מנגנון של עסק, כגון תפעול, פיקוח, ניהול, אלא המפעל הושכר בשלמותו, כולל מנגנון הניהול, אלו "הכנסות מהשכרה" ולא מעסק.
# שיעור 2 #
פסק דין קרית יהודית
רקע: החברה בנתה דירות להשכרה והתאימה כל דירה לדרישות הדיירים – החזיקה עובדים אשר תחזקו את המקום ואף העסיקה שומר.
שאלה: האם אלו הכנסות מהשכרה (הכנסות פסיביות) או שאלו הכנסות מעסק (הכנסות אקטיביות).
פסיקה: פעילות החברה מהשכרה נחשבת לעסק וההכנסה נחשבת כהכנסה מעסק לפי סעיף 2(1), עקב היקף פעילות גבוה, תדירות העסקאות, קיום מנגנון לטיפול ושירות לקוחות וכן תחזוקת המבנים.
פסק דין יצחק מזרחי:
בפסק דין זה נקבעו מספר מבחנים אשר מסייעים לנו להחליט האם מדובר בעסק:
- מבחן התדירות והמחזוריות: האם ניתן להפיק הכנסות חוזרות ונשנות
- מבחן הארגון והניהול: האם קיים מנגנון של שליטה, ניהול ופיקוח, אשר מאפיינים כל עסק.
- משך החזקת הנכס: החזקה קצרת-טווח מעידה על כוונה מסחרית
- היקף הפעילות: ככל שהיקף הפעילות גבוה יותר, הרי שמדובר בעסק
- ידע ובקיאות: ככל שלעוסק יש ידע ובקיאות בעסקאות אלו, הרי שזה מעיד על אופי מסחרי.
פסק דין לשם ובירן
רקע: לנישומים היתה כמות גדולה של נכסים (כ-40), אשר התקבלו בירושה. הנכסים הושכרו.
שאלה: האם מדובר בהכנסה אקטיבית מעסק, לפי סעיף 2(1), או שמא מדובר בהכנסה פסיבית לפי סעיף 2(6)?
פסיקה: מכיוון ומדובר במספר נכסים גבוה, המצריך התעסקות ומעורבות על-בסיס יומיומי, הרי שמדובר בהכנסה מעסק.
פסק דין מזל-טוב
רקע: מדובר בסוכנות פיס, אשר קונה ומוכרת כרטיסי הגרלה ללקוחותיה. במסגרת ההסכם מול מפעל הפיס נקבע, כי על הסוכנות להחזיר כרטיסים שלא נמכרו עד שעתיים לפני ההגרלה, ולא – תחוייב בתשלום מלא בגינם. באחד הימים, כרטיס שלא הוחזר במועד נתגלה כזוכה בפרס הראשון. הנישום טען, כי מדובר בכרטיס אשר נותר בעסק שלא מרצונו החופשי ולכן לא מדובר בזכייה השייכת לעסק.
פסיקה: מכיוון והסוכנות עשויה היתה לקחת בחשבון שאחד מהכרטיסים שנותרו ברשותה יזכה, אזי הזכייה היא חלק אינטגרלי מעסקי הסוכנות, ולכן מחוייבת במס לפי סעיף 2(1) – הכנסה מעסק (ולא מהגרלה או זכייה).
פסק דין ברוך משולם
רקע: מדובר באדריכל שהשתתף בתחרות מקצועית וזכה בפרס כספי.
שאלה: האם מדובר בהכנסה מהגרלות ופרסים לפי סעיף 2א, או בהכנסה מעסק/משלח-יד לפי סעיף 2(1)
פסיקה: מדובר בהכנסה אינטגרלית לפעילות העסקית, מכיוון שלאדריכל יש הזדמנות במסגרת התחרות להשתלב במקצוע, לרכוש שם, להשיג פרסום ולקוחות נוספים, ולכן מדובר בהכנסה ממשלח-יד, המחוייבת במס ע"פ סעיף 2(1).
פסק דין ק.ב.ע (קבוצת בוני ערים)
רקע: מדובר בחברה שעסקה בפיתוח העיר אשדוד וקיבלה מקדמות מלקוחות, אשר אותן התכוונה להוציא עם התקדמות הפיתוח ב-20 השנים הבאות. בינתיים, הכספים הושקעו בבנק ונוצרו בגינן הכנסות מריבית.
שאלה: האם אלו הכנסות מריבית לפי סעיף 2(4), או שאלו הכנסות אינטגרליות לעסק מכח סעיף 2(1)
פסיקה: בית המשפט קבע, כי הכנסות אלו הינן חלק אינטגרלי מהפעילות העסקית של החברה: החברה שמרה על ערך הכסף, מעגל העסקים עם הלקוח לא נסגר (אלו רק כספי מקדמות ולא כל הסכום שהתחייבו בפניה) וכן אין ניתוק של הכספים מעסקי החברה – החברה תכננה להוציאם בהדרגה, עם התקדמות הפרוייקט. לכן, מדובר בהכנסה לפי 2(1). בחינת סיווג ההכנסה בין 2(1) ל-2(4) הינה קיומה של מקדמה.
פסק דין אתלה וסרמן
רקע: מדובר בנישומה שהשיגה הכנסותיה מזנות. הנישומה טענה שמדובר בהכנסה לא חוקית ולא מוסרית, ולכן היא פטורה ממס.
שאלה: האם הכנסה שהושגה באופן לא חוקי חייבת במס.
פסיקה: עיסוק בזנות אינו עבירה פלילית. מכיוון שהיא עסקה בזנות בדרך קבע, הרי שמדובר במשלח-יד הדורש מקצוענות ומיומנות וממוסה ע"פ סעיף 2(1).
פסק דין פרומקין
רקע: מדובר בפסיכיאטר אשר העניק אישורים כוזבים לחיילים תמורת שוחד.
שאלה: האם הכנסה שהושגה באופן לא חוקי חייבת במס.
פסיקה: מכיוון והשוחד ניתן בתמורה לשירותים שסיפק ויש קשר ישיר למשלח ידו כפסיכיאטר, הרי שהכנסה זו מחוייבת אף היא במס לפי סעיף 2(1).
פסק דין אברהם הירשזון
רקע: הנישום היה מנכ"ל ההסתדרות הלאומית. בשנה מסויימת גנב מקופת ההסתדרות 1.6 מלש"ח, נתפס והחזיר את כספי הגניבה בשנה שאחריה.
טענה: הכסף בסופו של דבר הוחזר, ההכנסה התקזזה עם ההוצאה, ולכן אין אירוע-מס.
פסיקה: למרות שהכספים הוחזרו במלואם, הרי שבשנת הגניבה נוצרה לו הכנסה של 1.6 מלש"ח, וזאת ללא קשר לשנה הבאה שבה נוצרה לו הוצאה של 1.6 מלש"ח. ומכיוון והפסדים יכולים להתקזז רק קדימה לשנים הבאות, ולא רטרואקטיבית לשנים עברו (ע"פ סעיף 28), הרי שבשנת המס הנדונה הכנסה זו הינה חייבת, ואילו ההוצאה תירשם בשנה שאחריה ותקוזז בשנים הבאות.
פסק דין קציר
רקע: מדובר בחברה העוסקת בחקלאות, שהתקשרה בהסכם עם מפיקי-סרטים להשקעה בסרט, תמורת 40% מהרווחים. לאחר זמן מה, ביטלו המפיקים את ההסכם, החזירו לחברה את כספי ההשקעה ואף שילמו סכום מסויים כפיצוי.
טענה: כספי הביטוח התקבלו בגין אובדן מקור ההכנסה, "העץ", ולכן ההכנסה הינה הונית.
פסיקה: כאשר מדובר בחוזה מהותי, אשר עליו נשענות הכנסות החברה וביטולו מהווה פגיעה בבסיס העסק, הרי שהפיצוי הניתן בגינו הינו פיצוי הוני. אולם כאשר חוזה אחד מני רבים מופר, והכנסת העסק אינה מבוססת על קיום חוזה זה, הפיצוי יהיה פירותי. במקרה דנן לא היתה פגיעה במנגנון העסקי ולא נפגע מקור ההכנסה של החברה, וכן החוזה נוצר ליצירת רווחים פירותיים, ולכן הפיצוי שניתן בגינו מוכרז כפירותי.
פסק דין ש.ל. גורדון
רקע: החברה היא בעלת זכויות יוצרים לפירוש גורדון לתנ"ך. החברה התקשרה בחוזה עם מו"ל, אשר יוציא לשוק 5,000 עותקים. בפועל, המו"ל הוציא 15,000 עותקים והציף את השוק, דבר שמנע מהחברה רווח בגין הוצאת עותקים מעודכנים. החברה תבעה את המו"ל וזכתה בפיצוי כספי.
טענות: פקיד השומה טען, כי הפיצוי בא במקום מהדורה חדשה שהיתה אמורה לצאת, ולכן הפיצוי הינו פירותי. מנגד טענה החברה, כי הצפת השוק פגעה במוניטין ובזכויות היוצרים שלה, ומכיוון והם מקור ההכנסות של החברה, הרי שיש לראות בפגיעה כפגיעה בעץ.
פסיקה: בית המשפט קיבל את עמדת ההחברה, כי הצפת השוק פגעה במוניטין ובזכויות היוצרים שלה, ומכיוון והם מקור ההכנסות של החברה, הרי שיש לראות בפגיעה כפגיעה בעץ, ולכן הפיצוי מוגדר וממוסה כפיצוי הוני.
פסק דין ישראל פרידמן
רקע: מדובר בשכיר שמעולם לא עסק בתיווך. ביום מסויים נודע לו על מגרש המיועד למכירה, פנה למתווך שהכיר ועדכן אותו בפרטים. המתווך הביא לקוח אשר קנה את המגרש, ובתמורה לסיוע קיבל הנישום אחוז מסויים מדמי התיווך.
טענות: הנישום טען, כי סכום זה התקבל לאות תודה ובמתנה. פקיד השומה טען, כי אין זו מתנת-שמיים אלא תגמול בגין פעולה הנושאת אופי מסחרי.
פסיקה: הכסף שקיבל הנישום היה בתמורה לשירות שנתן, ולכן פעילותו הינה מסחרית, אשר מחוייבת במס כעסקת אקראי לפי סעיף 2(1).
פסק דין רעי משעל
רקע: הנישום פנה לאישה מרחובות ורכש ממנה אופציה על קרקע שבבעלותה, למשך 3 חודשים. בסופו של דבר הצליח למכור את הנכס לצד ג' ברווח.
טענות: 1- מדובר במכירת קרקע פרטית, על ידי מי שאינו סוחר וזהו אינו "עסק" ולכן זוהי הכנסה הונית. 2- התכנון המקורי היה להשתמש בקרקע ולבנות עליה, אלא שנפלה לידיו הזדמנות חד-פעמית להרוויח.
שאלה: האם מדובר בעסקת אקראי = הכנסה פירותית, או שזו הכנסה הונית.
פסיקה: ע"פ המבחנים של סוג הנכס, משך ההחזקה בנכס וידע ובקיאות, ניתן לקבוע בוודאות כי מדובר בעסקת אקראי הממוסה לפי סעיף 2(1). בנוסף, נפסלה טענתו כי תכנן להשתמש בקרקע ולבנות שם בניין ונפלה לידו עסקת-זהב זו, מכיוון ולא הצליח להוכיח את כוונתו זו (נטילת משכנתא, צבירת הון עצמי, התקשרות מול קבלנים וכו').
פסק דין איתן הראל
רקע: הנישום עסק בתחום המקרקעין. הנישום רכש דירה עם זכויות בנייה על הגג ולאחר סיום הבנייה – מכר אותו ברווח כלשהו.
טענות: פקיד השומה טען, כי מדובר בעסקת אקראי/פירותית, מכיוון וכל המבחנים מתקיימים ולכן המיסוי ייעשה לפי 2(1). מנגד, טען הנישום, כי הוא אולץ ע"י הבנק למכור את הנכס, מכיוון והוא היה ממושכן לכיסוי חובותיו, וכי כוונתו במכירה לא היתה לשם יצירת רווח כלל.
פסיקה: אף על פי שמדובר באדם שזהו עסקו וזו מומחיותו (מתקיימים כל המבחנים לרבות משך החזקה בנכס וכו'), עסקה ספציפית זו נעשתה שלא ברצון והינה פרטית מובהקת ולכן אין זו "עסקת אקראי".
פסק דין חיים קרן
רקע: הנ"ל הגיש תובענה ייצוגית נגד חברת סלקום. התביעה אושרה ולנישום נפסקו 8% מסך כל הפיצויים שנקבעו.
טענות: הנישום טען כי מדובר במתנת-שמיים הפטורה ממס, ואילו פקיד השומה טען כי מדובר בהכנסה מעסקת-אקראי.
פסיקה: מתנת שמיים מאופיינת ככזו שהיא בלתי צפויה וכן ניתנת ללא קשר למעשיו של מקבל המתנה. ואילו כאן, בכל פעילותו של הנישום בנוגע לתובענה ישנם סממנים של עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, כגון היוזמה שבהגשת התביעה, שכירת צוות ייצוג מקצועי ומתן שירות לקבוצה, ולכן יש לראות בפיצוי שהתקבל עסקת אקראי.
פסק דין שארקי
רקע: לבעלת העסק היתה חוות סוסים, והיא לקחה אחד מן הסוסים לשימושה הפרטי
שאלה: האם מדובר בשימוש במלאי העסק
פסיקה: אדם יכול לסחור עם עצמו ולכן יש לראות כאילו מכרה את הסוס לעצמה, דהיינו שימוש עצמי במלאי, המחוייב ע"פ סעיף 85 ומכח סעיף 2(1).
# שיעור 3 #
פסק דין פגי
רקע: חברה העוסקת בבנייה, אשר סגרה את פעילותה.
שאלה: מהו המועד הקובע המוגדר כ"הפסקת ההתעסקות": האם זהו התאריך הרשמי שבו נסגרה החברה, או שיש מבחן אחר.
פסיקה: המועד שבו החלה החברה למכור את הציוד הקבוע שלה (ציוד לבנייה) מצביע על הכוונה להפסקת ההתעסקות (ברגע שהיא מוכרת ציוד ייעודי המשמש אותה לפעילות שוטפת, מראה שאין לה כוונה להמשיך ולפעול), ולכן זהו מועד תחולת הפסקת ההתעסקות.
פסק דין מבני ידידיה
רקע: מדובר על חברה שבנתה בניינים והחליטה להשכיר חלק מהם (כלומר – העברה ממלאי מכירה לרכוש קבוע).
שאלה: מהו המועד המוגדר כמועד שינוי הייעוד: האם בעת ההצהרה והרישום על שינוי הייעוד, או בעצם ביצוע פעולות מקדימות מוכח רצון לשינוי הייעוד?
פסיקה: המועד בו פנתה החברה למתווך על מנת שישכיר את הדירות – זהו מועד שינוי הייעוד.
פסק דין גן חנה-לאה רוז
רקע: מדובר בחברת בנייה שמכרה דירות. מכיוון שלא הצליחה למכור חלק מהן ברווח ריאלי, היא השכירה את אותן הדירות עד למכירתן.
טענה: פקיד השומה טען כי מדובר בשינוי ייעוד ולכן יש לחייב את החברה במס לפי סעיף 85.
פסיקה: שינוי ייעוד זמני אינו מהווה שינוי ייעוד. ומכיוון שהמטרה הסופית של החברה היא למכור את הדירות, וההחלטה להשכירן לזמן קצוב מטרתה היא למנוע הפסדים, לא מדובר בשינוי ייעוד.
פסק דין אגודה שיתופית דן
רקע: חברת האוטובוסים דן העמידה לרשות עובדיה ביגוד קיץ, הכולל שתי חולצות, מכנסיים, נעליים וכובע, וכמו כן העניקה ביגוד חורף הכולל חליפה.
טענה: פקיד השומה טען, כי מדובר בקצובה החייבת במס מכח סעיף 2(2).
פסיקה: בית המשפט העמיד שלושה מבחנים:
– האם הבגדים הנ"ל ניתנו לצורך השתייכות למוסד או מפעל כלשהו, כאשר על הבגד מתנוסס סמל החברה?
– האם הבגדים ניתנו לצורך שמירה על גוף העובד בגין פגיעה הנובעת מהעבודה?
– האם הביגוד מוסיף טובת הנאה לעובד?
לאור המבחנים הנ"ל קבע בית המשפט, כי בגדי הקיץ והכובע הינם בגדר בגדי עבודה שאינם מחייבים את העובד במס, ואילו החליפה והנעליים (אשר מתאפשר שימוש בהם מחוץ לשעות העבודה) דינם כקצובה, המחייבת את העובד במס לפי סעיף 2(2).
פסק דין עיריית בת ים
רקע: העירייה העניקה לעובדיה אפשרות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר התיכוניים של העירייה במחצית מהעלות לתושב אחר.
טענות: פקיד השומה טען, כי מדובר בטובת הנאה בדמות הנחה, המחייבת את העובד במס. העירייה מנגד טענה, כי בתי הספר ממילא קיימים, ועלות אחזקתם וכן שכר המורים וכיו"ב משולמים ממילא, ללא קשר להנחה הניתנת לעובדים, כך שאין כאן הוצאה או חסרון-כיס למעביד (העירייה).
פסיקה: מצרך או שירות הניתן לעובד, כאשר הנהנה העיקרי הוא העובד, ייחשב כטובת הנאה הניתנת לעובד. במקרה שלפנינו, העובד הינו הנהנה העיקרי מההטבה, ולכן יש לראות בה כטובת הנאה החייבת במס לפי סעיף 2(2). עוד פסק בית המשפט, כי אין משמעות לכך שהעלות למעביד הינה אפס, אלא יש לבדוק מהו שווי השוק של ההטבה ועל-פיו לחייב את העובד במס.
פסק דין צינומטל
רקע: מדובר בחברה המייצרת צינורות בעזרת חומצות וחומרים כימיים אחרים. בהתאם להסכם, החברה סיפקה לעובדיה תלושי קנייה למשביר לצרכן, לצורך רכישת בגדי בטיחות. תלושים אלו היו שווי כסף מלא, ולא הוגבלו לרכישת בגדי עבודה בלבד.
טענות: פקיד השומה טען כי מדובר בקצובה המחייבת את העובדים במס. החברה מנגד טענה, כי זוהי טובה מובהקת של המעביד (חובתו לרכוש לעובדיו ציוד מגן), הגוברת על טובת העובד.
פסיקה: מכיוון ותלושי הקנייה יכולים לשמש גם לרכישות פרטיות, הרי שרק מי שיוכיח כי קנה בתלושים בגדי עבודה לא יחוייב במס בגינם.
פסק דין בנק יהב
רקע: הבנק שלח את עובדיו ללימודי תואר אקדמי בתחומים הפיננסיים וכן לנושאים כלליים. כל עובד שילם 25% מעלות הלימודים, ואילו הבנק מימן את היתרה.
פסיקה: לימודים אלו מהווים טובת הנאה לעובד, הגוברת על טובת המעביד, ולכן יש לחייב את העובד במס על ההטבה (75% משכר הלימוד) שקיבל.
פסק דין גליקמן
רקע: גליקמן היה סמנכ"ל בכיר בפרטנר. לאחר שחברת האצ'יסון מכרה את השליטה בפרטנר לאילן בן דב, החליטה לתת בונוס לסמנכלי"ם של פרטנר, ביניהם גליקמן, שליוו את פעילותם לאורך השנים.
טענה: חברת האצ'יסון איננה ולא היתה מעולם המעסיק הישיר שלו, ומכיוון ואין ביניהם יחסי עובד-מעביד – הרי שאין הבונוס הזה נחשב כהכנסה מעבודה אשר מחוייבת במס לפי סעיף 2(2), אלא נחשב כ"מתנת שמיים" הפטורה ממס, וזאת מכיוון והוא לא ציפה לקבל את הבונוס הזה והוא "נפל עליו בהפתעה".
פסיקה: לפי סעיף 2(2) יש לחייב עובד עבור טובות הנאה וקצובות אשר התקבלו ממעבידו, במישרין או בעקיפין. מכיוון והנישום קיבל את המענק עקב היותו עובד פרטנר ("בעקיפין"), ולכן ההכנסה חייבת במס לפי 2(2) או 2(10).
פסק דין יורשי המנוח עודה
רקע: היורשים קיבלו פדיון הפרשות סוציאליות של המנוח.
שאלה: האם הכנסות אלו משוייכות לשנת העבודה בה עבד המנוח, או לשנה בה הן התקבלו.
פסיקה: הכנסות מעבודה משוייכות ומדווחות ע"פ בסיס מזומן, כלומר בשנה בה הן נתקבלו.
פסק דין ברוך צימרמן
רקע: הנישום זכה בהגרלה במפעל הפיס, אולם כדי לקבל את הכסף המגיע לו, נאלץ להגיש תביעה משפטית נגד מפעל הפיס. במשפט נקבע, כי מפעל הפיס ישלם לצימרמן את הזכייה בתוספת 11% ריבית מיום הזכייה.
טענות: פקיד השומה טען, כי מדובר בהכנסות מריבית, החייבות לפי 2(4). הנישום טען מנגד, כי ריבית לפי סעיף זה הינה ריבית בין לווה למלווה, ולא כאשר מדובר בפיצוי כספי.
פסיקה: המונח 'ריבית' מתייחס לכל תשלום בגין עיכוב כספי, ולכן גם במקרה זה מדובר בהכנסה החייבת במס לפי סעיף 2(4).
פסק דין רמי לב
רקע: מדובר בבעל שליטה בשתי חברות. בחברה אחת היה מקבל משכורת, ובחברה השנייה היה מושך כספים (שלא הוגדרו כמשכורת).
טענה: מכיוון וזו לא משכורת כהגדרתה, אין היא מחוייבת מכח סעיף 2(2).
פסיקה: גם לגבי כספים אלו – יש לראותם כמשכורת החייבת במס לפי סעיף 2(2).
פסק דין יאיר דר
רקע: הנ"ל קיבל אופציות, אשר כבר באותו הזמן היו סחירות ובעלות ערך כספי.
פסיקה: בעת קבלת אופציות למניות, כאשר הן-עצמן כבר נסחרות בבורסה, מועד החיוב במס ייעשה במועד קבלת הזכות ולא במועד מימושה. רק במקרים בהם קיים קושי להעריך את שווי הזכות, כגון כאשר האופציה אינה סחירה ביום קבלתה, או שעדיין אינה שווה כלום, יידחה מועד אירוע המס ליום מימושה.
# שיעור 4 #
פסק דין בודנהיימר
רקע: בני זוג החליטו להתגרש. הוסכם ביניהם, כי בתמורה לסכום מסויים תוותר האישה על מניותיה ועל עבודתה בחברה, ובתמורה הבעל ישלם לה סכום מסויים כעת, והיתרה תשולם לה במשך כל ימי חייה.
טענה: פקיד השומה טען כי מדובר באנונה החייבת במס לפי 2(5) , כיוון ומועד התשלום האחרון אינו ידוע.
פסיקה: לא מדובר באנונה, מכיוון ומהות העסקה הינה מכירת נכס בתשלומים, שחלקו ניתן במזומן ועל חלקו האחר סוכם כי ישולם בתשלומים קבועים, המחושבים אקטוארית.
פסק דין דן מרדכי
רקע: לנישום היו שלושה מבנים מושכרים. הנישום טען כי מדובר בבניינים ישנים מאוד, המחייבים תחזוקה שוטפת (ניקיון, שיפוצים, צביעה וכו'), ולכן ההכנסה מהשכרתם הינה הכנסה מעסק, הממוסה לפי סעיף 2(1).
פסיקה: אחזקת מבנים ושמירת המראה החיצוני שלהם הינה פעילות טבעית של כל בעל נכס, ואינן פעולות שמתבצעות במובהק בעסק, ולכן ההכנסה תמוסה לפי סעיף 2(6).
פסק דין צודקביץ דב
רקע: לנישום היתה קרקע והוא השכיר אותה לצורך כריית חול ממנה.
טענה: הנישום טען כי האדמה היא ההון שלו ולכן כל מכירה ממנה הינה בגדר רווח הון.
פסיקה: מדובר בתמלוגים המשולמים עבור שימוש בקרקע, ולכן יחוייבו במס לפי סעיף 2(6).
פסק דין מועדון המכבים
רקע: החברה השכירה אולם ספורט פתוח (ללא גג) לשוכרים, אשר הפעילו שם בחודשי הקיץ קולנוע. לאחר תחילת השכירות, פנו השוכרים אל החברה וביקשו לקרות את האולם ולהפוך אותו לאולם סגור.
שאלה: האם הקמת הגג תיחשב כהכנסה לבעלת הנכס?
פסיקה: בית המשפט קבע מספר תנאים לבחינה, האם השיפורים הנעשים במושכר יחוייבו במס לפי 2(6):
- מבחן המתנדב: האם השוכר ביצע את השיפור בהתנדבות וביוזמתו המלאה, או בהוראת בעל הנכס?
- האם דמי השכירות הופחתו בתמורה לביצוע השיפור?
- האם הנכס הושבח מהותית בעקבות השיפור?
- האם השיפור, או חלקו, נותר בנכס לאחר תום תקופת השכירות?
במידה וההשבחה הינה מהותית ונשארת (כולה או חלקה) בנכס בתום תקופת השכירות, הרי שהיא חייבת במס לפי 2(6), המס בגינה יחוייב ביום סיום החוזה בלבד, אולם ניתן לתבוע בגינה הוצאות פחת החל מיום ההשבחה.
פסק דין אירו פורנירים
רקע: מדובר בחברה שהשכירה את הידע שלה לחברה אחרת למשך 6 שנים.
שאלה: האם מדובר בהשכרה או שמדובר במכירה הונית.
פסיקה: בית המשפט קבע מספר מבחנים שמסייעים בהבחנה זו:
- פרק הזמן שבו הועבר הידע: ככל שפרק הזמן ארוך יותר, הרי שמדובר במכירה.
- מגבלות השימוש על השוכר: ככל שמוטלות יותר מגבלות על השוכר, הרי שזה מעיד כי מדובר בהשכרה.
- מגבלות השימוש על המשכיר: ככל שמוטלות יותר מגבלות על המשכיר, הרי שזה מעיד דווקא על מכירה.
- היכולת/הרשות להשתמש בנכס בתום תקופת השכירות: ככל שיש יותר מגבלות, כך זה מעיד שמדובר בהשכרה.
פסק דין אליהו ברזל ואחרים
רקע: הנ"ל מונו ע"י בית המשפט לטפל בעיזבון מנוח, אשר הותיר אחריו רכוש רב. בית המשפט פסק להם שכר בתמורה להיותם מנהלי העיזבון.
טענה: הנישום טען כי הוא מונה לתפקיד מסיבות משפחתיות ושלא מרצונו, ובנוסף – ארבעת המנהלים האחרים עשו את כל העבודה, ולכן התמורה שקיבל הינה בגדר מתנת-שמיים הפטורה ממס.
פסיקה: הנ"ל קיבל תמורה לתפקיד שביצע, ולכן ההכנסה מחוייבת במס, אם לא ע"פ סעיף 2(1) אזי לפי סעיף 2(10).
פסק דין רפי עמית
רקע: הנישום שיחק משחקי פוקר ברחבי העולם, בבתי קזינו ובאתרי אינטרנט. עם הזמן צבר שם של שחקן מוכשר ומוצלח, ואף נערכו עליו כתבות בעיתון. הנישום הרוויח במהלך השנים כמה מיליוני שקלים.
שאלה: האם מדובר בהכנסות מהגרלות ופרסים, או בהכנסות ממשלח-יד.
פסיקה: מכיוון והנישום הפך את עיסוקו בפוקר למקצוע ולמשלח-יד, יש לראות את הכנסתו כחייבת במס לפי 2(1) ולא לפי 2א.
# שיעור 5 #
פסק דין זהבי
רקע: דודתו של זהבי העבירה לו שליש מבית דירות שבבעלותה. בהסכם נקבע, שכל עוד היא חיה, ההכנסות מהדירות שייכות לה.
טענה: פקיד השומה טען, כי מכיוון וזהבי הינו בעל הנכס בפועל, הרי שההכנסות ממנו שייכות לו והוא זה שחייב במס בגינן.
פסיקה: אין חובה שבעל הנכס יהיה בעל הפירות, ולכן דודתו היא זו שמחוייבת במס בגין ההכנסות מההשכרה.
פסק דין יואב רובינשטיין
רקע: הנ"ל רכש את חברת אקווריום-פיש, לאחר שנצברו בה הפסדים של כ-4 מיליון ש"ח. מיד לאחר הרכישה, שינה את שם החברה ל"יואב רובינשטיין חברה לבניין בע"מ" והחברה הפסיקה את פעילותה בתחום הדגים והחלה לעסוק בנדל"ן, החלה להרוויח וקיזזה את ההפסדים שהיו בה מתוך הכנסות הפעילות החדשה.
טענה: פקיד השומה טען, כי רכישת החברה הינה עסקה מלאכותית ויש להתעלם ממנה.
פסיקה: רכישת החברה במצבה הקיים נועדה מלכתחילה לצורך קיזוז הפסדים בלבד ולכשעצמו לא היה טעם אחר לעסקת-רכישה זו, אכן מדובר בעסקה מלאכותית ויש להתעלם ממנה, ולכן ההפסדים אינם מותרים בקיזוז.
פסק דין רכב ישראלי
רקע: החברה שילמה דמי ניהול לחברה-אחות אשר היתה בהפסדים. הכנסות אלו קוזזו כנגד ההפסדים שהיו לה.
פסיקה: יש להסכים עם טענת פקיד השומה, אשר הוכיח כי החברה כלל לא העניקה שירותי ניהול, ולכן קבע כי העסקה מבוטלת.
פסק דין בן ארי
רקע: סוכן ביטוח החזיק ב-32% ממניות חברה שניהלה מוסך, אשר נסגר בהפסדים. סוכן הביטוח רכש את יתרת מניות החברה ומיד לאחר מכן העביר את פעילות הביטוח לחברה, והחל לקזז את ההפסדים הצבורים בה כנגד רווחיו מעסקי הביטוח.
פסיקה: זוהי זכותו להשתמש בהפסדים הצבורים בה, גם אם ברכישת כלל המניות אין כל טעם כלכלי, וגם אם מלכתחילה הרכישה נועדה לצורך הפחתת מס. עם זאת, הנישום יוכל לקזז הפסדים עד לגובה החזקתו הראשונית בחברה, דהיינו – 32%.
# שיעור 6 #
פסק דין איצ'ר
רקע: מדובר בנכה 100%, בעלים של מסעדה. הנישום לא היה מעורב בעסק, למעט החזקת ספרי החשבונות בביתו. העסק נוהל ע"י אחיו, אשר קיבל משכורת.
פסיקה: פעילותו של איצ'ר בעסק אינה מגיעה לכדי רמה מינימלית ובסיסית של יגיעה אישית ולכן הכנסתו לא תקבל את הפטור הגבוה הניתן להכנסות מיגיעה אישית.
פסק דין יהושע לוי
רקע: מדובר בנכה אשר זכאי לפטור, ואשר בנוסף נצברו הפסדים לקיזוז משנים שעברו.
שאלה: האם קיזוז ההפסדים קודם למתן הפטור, או להיפך (במילים אחרות: האם הפטור ניתן על הסכום המתקבל מהרווחים "נטו לאחר קיזוז", או שהפטור ניתן על הכנסות משנה זו, והתוצאה המתקבלת לאחר ניכוי הפטור היא הברוטו לצורך קיזוז ההפסדים).
פסיקה: אין בפקודה תיאור של סדר הקיזוז, ולכן במקרה זה הפרשנות נתונה בידי הנישום, אשר טען כי קודם כל יש לחשב את הפטור ורק מסכום זה יתבצע קיזוז ההפסד.
פסק דין דוידוביץ
פסיקה: יש לראות עגמת-נפש כחבלה, ולכן גם סכום פיצוי זה פטור ממס לפי סעיף 9(7). אולם יש להוכיח כי אכן היתה פגיעה בנפש.
פסק דין משה שחף
רקע: הנישום תבע את החברה בה עבד ב-850,000 דולר והופנה להליך גישור, במסגרתו נחתם הסכם פשרה ולפיו יקבל הנישום 1,150,000 דולר, מתוכם 500,000 דולר פיצוי על עגמת-נפש. הנישום דיווח על הסכום שניתן בגין עגמת-נפש כפטור ממס לפי סעיף 9(7).
פסיקה: הנישום לא הוכיח את עגמת-הנפש והיקפה לנוכח סכום חריג זה, ולכן יש לחייבו במס.
# שיעור 7 #
פסק דין לילי וולף
רקע: מדובר ברופאת שיניים, אשר נסעה להשתלמות בחו"ל בתחום רפואת השיניים, ואת הוצאות ההשתלמות דרשה בניכוי מהכנסותיה. פקיד השומה לא התיר את ההוצאה.
פסיקה: יש לעשות הבחנה בין השתלמות מקצועית, השומרת על רמתו המקצועית של הנישום, לבין רכישת ידע חדש, אשר לא היה לו קודם. בנוסף, חובתו המוסרית של רופא היא ללכת להשתלמויות, כדי לשמור על רמתו המקצועית.
פסק דין שתדלן
רקע: הנישום היה בעלים של בית ספר שבו למדו בנות דתיות. בשלב מסוים הוחלט לעבור לבניין חדש. לצורך כך פנה לעורך-דין, אשר טיפל בהשגת האישורים מהעירייה להפעלת בית-ספר במקום. בהמשך, נודע לו כי אמור להיפתח בסמיכות לבית הספר בי"ס לבנים, ולכן שילם לעוה"ד עבור מניעת פתיחת בית-הספר לבנים.
פסיקה: בית המשפט קבע, כי שכר הטרחה אשר שולם בגין הטיפול במניעת פתיחת בית הספר לבנים הינה הוצאה אשר נועדה לשמירה לשמירה על הקיים ולכן מותרת בניכוי. לעומתה, שכר הטרחה אשר שולם בגין הליכי הרישוי להפעלת בית הספר החדש הינה הוצאה אשר באה ליצור את העץ מניב-ההכנסות, מדובר ברכישת יתרון מתמיד, ולכן זוהי הוצאה הונית, אשר לא תותר בניכוי.
פסק דין מנדל שרף
רקע: מדובר בעו"ד אשר טס ללונדון כדי לעשות רישיון בינלאומי במשפטים.
שאלה: האם מדובר בהוצאה שוטפת, פירותית, אשר נועדה לשמירה על הקיים, או שמדובר ביצירת יתרון מתמיד.
פסיקה: מדובר ביצירת יתרון מתמיד, יתרון אשר מגדיל את המנגנון שמניב את ההכנסות, ולכן ההוצאה אינה מותרת בניכוי.
פסק דין בן-שחר זרעים
רקע: במחסן החברה פרצה דליקה, אשר גרמה נזק למלאי הזרעים שלה וכן לעסקים סמוכים.
השאלה: האם הפיצוי ששולם לעסקים הסמוכים הינו הוצאה פירותית.
פסיקה: הפיצוי הינו הוצאה הכרוכה בייצור הכנסה ולכן מהווה הוצאה פירותית, מכיוון ובעסק ישנם זרעים, שהם דליקים מטבעם, והנישום לקח בחשבון זאת, ולכן ההוצאה תותר בניכוי.
פסק דין גלעדי
רקע: מדובר בעורך-דין, אשר העניק לאחד מלקוחותיו ערבות ולבסוף נדרש לשלמה בעצמו. את תשלום הערבות דרש כהוצאה, בטענה שאם לא היה ערב ללקוח, הלקוח היה עוזב אותו, ולכן זוהי הוצאה הקשורה ליצירת הכנסה.
פסיקה: מתן ערבות זו איננה הוצאה הקשורה לייצור הכנסתו ולכן אינה מותרת בניכוי.
פסקי דין אקספרס טורס ופינסקר 42
פסיקה: בשני פסקי הדין בית המשפט קבע, כי יש לעשות הבחנה בין גנבה ע"י עובדים זוטרים לבין גנבה ע"י מנהלים ואנשי מפתח. כאשר הגנבה נעשית ע"י עובדים זוטרים ההוצאה מותרת בניכוי, מכיוון וזוהי הוצאה הקשורה לפעילות העסקית (חלק מסיכוני העסק), ואילו כאשר הגנבה נעשית בידי אנשי מפתח אין להכיר בה כהוצאה המותרת בניכוי (להבדיל מעובדים זוטרים, בחירת אנשי מפתח לעסק נעשית בקפידה יתרה).
פסק דין לבידי ישראל
רקע: עובד לשעבר של החברה נפטר בחו"ל והחברה התנדבה לשאת בעלויות הבאת גופתו ארצה, ואת הוצאות אלו דרשה בניכוי.
פסיקה: מדובר בהוצאה התנדבותית, אשר לא קשורה לייצור הכנסה, ולכן אינה מותרת בניכוי.
פסק דין מעונות רוטשילד
רקע: החברה השכירה מרתף בבניין שבבעלותה ודרשה כהוצאה את עלויות אחזקת כלל הבניין, בטענה כי המרתף קשור לכל הבניין.
פסיקה: רק החלק היחסי של ההוצאה יותר בניכוי, וזאת רק אם ניתן להפריד את ההוצאות ולזהות את רכיב שטח המחסן מכלל שטח הבניין.
פסק דין ארקיע
רקע: ארקיע רשמה בדוחותיה הכספיים הפרשה לתיקונים עתידיים של מטוסיה ודרשה אותה בניכוי. בפסק דין זה נקבע, כי הוצאות הפרשה תותרנה בניכוי, רק במידה ומתקיימים שלושת התנאים הבאים יחד:
- קרוב לוודאי שההוצאה תצא
- ניתן לאמוד את סכום ההוצאה העתידית באופן סביר
- ההפרשה הינה בגין התחייבות לצד שלישי
מכיוון ולחברה לא היתה התחייבות לצד שלישי (החברה מתקנת את מטוסיה-שלה, ולא התחייבה לתת שירות תיקונים לצד שלישי), ההוצאה לא הותרה בניכוי.
פסק דין נאות מרגלית
רקע: החברה ביקשה לפתוח בית חולים לחולי-נפש. משרד הבריאות התנה את פתיחתו במתן רישיון לפסיכיאטר הראשי, אשר יעבור השתלמות מיוחדת לצורך כך. במהלך ההשתלמות קיבל הפסיכיאטר משכורת והחברה רשמה זאת כהוצאה.
פסיקה: הוצאות המשכורת קשורות ליצירת מקור הכנסה, כי ללא אותו הרישיון לא יכלה החברה לפעול בתחום עיסוקה – מקור ההכנסה עדיין איננו בשל לייצר הכנסה, ולכן מדובר בהוצאה טרום-עסקית, אשר אינה מותרת בניכוי.
פסק דין שלמה ביטוח
רקע: חברת שלמה ביקשה להפוך לחברת ביטוח. עוד בטרם קבלת האישור מהמפקח על הביטוח הוציאה החברה הוצאות שונות בגין עובדיה, כגון משכורות, השתלמויות וכו', אשר הסתכמו ב-18 מיליוני ש"ח.
פסיקה: בהיעדר אישור המפקח על הביטוח העסק לא בשל לקיים הכנסה, ולכן מדובר בהוצאה טרום-עסקית אשר אינה מותרת בניכוי כלל.
פסק דין סידס
רקע: החברה דרשה הוצאות שיווק ושכר, אף על פי שבפועל לא הפיקה הכנסה כלל. פקיד השומה טען, כי מדובר בהוצאה טרום-עסקית שאינה מותרת בניכוי ולראיה – העסק לא הכניס אפילו לא שקל אחד במהלך שנת המס.
פסיקה: העסק בשל להניב הכנסות, והעובדה שהחברה לא הצליחה להשיג לקוחות אינה גורעת מכך שהעסק בשל להפיק הכנסות, ולכן ההוצאות הינן שוטפות ומותרות בניכוי.
פסק דין אולגשוילי
רקע: הנישום חרג ממכסת המים שנקבעה לו ושילם קנס. את הקנס תבע כהוצאה.
פסיקה: הוצאה אשר הופקה עקב עבירה על החוק, אינה מותרת בניכוי.
פסק דין פרומקין
רקע: הרופא אשר הואשם בקבלת שוחד דרש את הוצאות שכר-טרחת עורך דינו כהוצאה עסקית.
פסיקה: כיוון ומדובר מחד בשמירה על חרותו של הנישום (עוה"ד השיג לו עסקה שמנעה ממנו כניסה לכלא), שזהו מוטיב פרטי, ומאידך ההוצאה קשורה בכל-זאת לעסקו, הרי שזו הוצאה מעורבת אשר אינה ניתנת להפרדה, לחלוקה או לייחוס ולכן ע"פ סעיף 17 רישא אינה מותרת בניכוי.
# שיעור 8 #
פסק דין בעל-בית
רקע: מדובר בנישום, אשר היתה לו קומה אחת שהושכרה. במועד מסויים, החליט לבנות קומה נוספת, ולשם כך מימן את הבנייה באמצעות הלוואה. במהלך הבנייה, הנכס היה עדיין מושכר ולכן טען הנישום, כי יש להתיר את הוצאות המימון, שהרי חלק מהבניין משמש בייצור הכנסה.
פסיקה: מדובר בהוצאות הקמה של חלק מהנכס, אשר עדיין איננו משמש בייצור הכנסה, ולכן הוצאות המימון בגין הקמתו לא תותרנה בניכוי, אלא תיתוספנה לעלות הנכס.
פסק דין פריקשן מטריאלס
רקע: החברה לקחה הלוואה לצורך הקמת מפעל ונוצרו לה הוצאות ריבית. בפועל, החברה לא הזדקקה לכל כספי ההלוואה והשתמשה בנותר כהלוואה לחברה אחרת, ונוצרו לה הכנסות מריבית. החברה דרשה את כל הוצאות הריבית כהוצאות מימון.
פסיקה: הוצאות המימון שנוצרו בגין החלק היחסי של ההלוואה אשר אותו היא העניקה כהלוואה לחברה אחרת, הינן הוצאות אשר הוצאו לצורך ייצור הכנסה, ולכן תותרנה בניכוי, ואילו הוצאות המימון שנוצרו בגין חלק ההלוואה אשר שימש לבניית המפעל לא תותרנה בניכוי, מכיוון שהוא עדיין אינו משמש לייצור הכנסה.
פסק דין אנג'ל
רקע: החברה הוציאה כספים שאינם לצורך ייצור הכנסה. עקב כך, נוצר לה מחסור במזומנים והיא נאלצה לקחת הלוואה כדי לרכוש מלאי. הלוואה זו גררה הוצאות ריבית.
פסיקה: מכיוון והחברה רכשה נכס שאינו מניב הכנסה וכתוצאה מכך נאלצה לקחת את ההלוואה לצורך מימון פעילותה השוטפת, יש לייחס את ההלוואה תחילה לנכסים אשר אינם משמשים בהכנסה ולפיכך הוצאות המימון אינן מותרות בניכוי (מאזנית: ההתחייבויות מיוחסות קודם כל לנכסים שאינם מניבים הכנסה, ולאחר מכן לרכוש השוטף ו/או הקבוע שכן מניב הכנסה).
פסק דין מורן
רקע: החברה מימנה נכס, אשר אינו משמש לייצור הכנסה, מהמזומנים שהיו ברשותה. לאחר זמן מה, נזקקה החברה להלוואה לצורך מימון פעילותה השוטפת.
פסיקה: במידה והחברה ידעה מראש שתזדקק בעתיד להלוואה לצורך מימון המשך פעילותה השוטפת, הרי שהוצאות המימון הללו לא תותרנה בניכוי, ומימון ההלוואה ייוחס לנכס אשר אינו משמש להכנסה.
פסק דין טמבור
רקע: החברה רכשה מלאי מספק בחו"ל ונוצרו לה הפרשי שער.
שאלה: האם הוצאות מימון בגין מלאי שטרם נמכר תותרנה בניכוי.
פסיקה: מלאי, בהגדרתו, משמש תמיד בייצור הכנסה, גם אם טרם נמכר בפועל. ולכן, כל הוצאות המימון בגין המלאי תותרנה בניכוי.
פסק דין פי גלילות
רקע: פי גלילות היתה חברה רווחית והיו לה רווחים הראויים לחלוקה. החברה השתמשה בכספי רווחים אלו לצורך רכישת נכסים, כחלק מפעילותה, ולכן נאלצה לקחת הלוואה לצורך מימון חלוקת הדיווידנד לבעלי מניותיה.
טענת פ"ש: מכיוון שהדיווידנד איננו מוגדר כהוצאה, כך גם הוצאות המימון בגינו לא תותרנה בניכוי.
פסיקה: בית המשפט העליון קבע, כי החברה השתמשה בהונה העצמי לצורך רכישת נכסים מניבים, לצורך המשך פעילותה, ובעקבות כך נטלה הלוואה לצורך חלוקת הדיווידנד, בעוד שיכלה לחלק את הדיווידנד מהונה העצמי וליטול הלוואה לצורך רכישת הנכסים, ואשר הוצאות המימון בגינה היו מותרות בניכוי, ולכן רואים בהלוואה כאילו ניטלה לצורך מימון המשך פעילותה השוטפת, ולכן הוצאות המימון בגינה מותרות בניכוי.
פסק דין החברה לפיתוח טבריה
רקע: הנישומה עסקה בפיתוח העיר טבריה והחזיקה במספר חברות-בנות. אחת מהן היתה חמי טבריה. הכנסותיה של החברה לפיתוח מחברת חמי טבריה נבעו מדיווידנדים שחילקה האחרונה, דמי ניהול, וכן ריבית על הלוואות שהעניקה לה. לצורך מתן ההלוואה לחמי טבריה, נטלה החברה לפיתוח הלוואות מהבנקים ודרשה את הוצאות הריבית בגינן כהוצאות מימון. חברת חמי-טבריה לא שילמה את הריבית שהיה מוטל עליה לשלם (ולכן לחברה לפיתוח לא נוצרו הכנסות מריבית, כנגד ההוצאות שדרשה).
טענת פ"ש: הכנסות המימון אשר היו אמורות להתקבל, היו עשויות להתחייב במס לפי סעיף 2(4) – הכנסות מריבית, ולכן הוצאות הריבית משוייכות לאפיק הכנסה זה. אולם מכיוון שעדיין לא התקבלה כל הכנסה מריבית, הוצאות הריבית הנתבעות אינן מותרות בניכוי, שהרי אין ממה לקזז את ההוצאה.
פסיקה: מכיוון ופעילות חברת האם בחברת הבת הינה בדרגה של עסק (ולא הכנסה פסיבית), מכיוון שחלק מעיסוקה של החברה לפיתוח הינה השקעות ומתן הלוואות לבנותיה, הכנסות מריבית עבור החברה לפיתוח מחוייבות מכח סעיף 2(1) , ולכן גם הוצאות המימון תותרנה בניכוי ובקיזוז כנגד כלל הכנסותיה האחרות.
פסק דין נכסי כהנים
רקע: החברה הוקמה במטרה להחזיק בנכסים, כגון דירות, השקעות בחברות וכיו"ב. החברה הקימה חברת-בת, אשר בהמשך נזקקה למימון, אשר ניתן לה מחברת-האם. חברת האם דרשה את הוצאות המימון בגין נטילת הלוואה זו לניכוי. חברת הבת לא שילמה את הריבית בגין הלוואה זו ולכן לא נוצרו לחברה הכנסות מריבית כנגד הוצאותיה.
פסיקה: יש לעשות אבחנה בין החברה לפיתוח טבריה, לבין חברת נכסי כהנים: עיסוקה של חל"פ טבריה הינו להשקיע בחברות ולפתח אותן, ברמה של עסק אקטיבי, ולכן ההכנסות בגין הפעילות בהן מחוייבות מכח סעיף 2(1), ואילו חברת נכסי כהנים מחזיקה בנכסים ובמניות לצרכי השקעה בלבד, פעילותה הינה פסיבית, ולכן ההכנסות מהם מחוייבות מכח סעיף 2(4). ולכן, לא תוכל לדרוש את הוצאות המימון כנגד כלל הכנסותיה, אלא רק כנגד ההכנסות שתהיינה לה מריבית.
פסק דין טלילות
רקע: החברה שכרה משרדים ושילמה מראש ל-5 שנים. בשנה השלישית הפסיקה את פעילותה.
השאלה: מה קורה במקרה כזה, בו שולם שכר הדירה מראש והנישום מפסיק את החוזה באמצע, ללא קבלת כספו בחזרה (לדוגמא: כחלק מתנאי החוזה, או במקרה של הפסקת פעילות, סגירת החברה וכו')?
פסיקה: כל הוצאה נפרסת שנותרה, תירשם בשנה האחרונה לפעילותה. כלומר, יתרת ההוצאות מראש, לשנתיים האחרונות, תצורף להוצאה השוטפת השנתית, ולכן בשנה האחרונה תוכרנה הוצאות 3 שנות השכירות הנותרות.
פסק דין קואופרטיב הנמל החדש
רקע: בבעלות החברה היו משאיות, ובשנה מסויימת החליפה מנועים לחלקן.
שאלה: האם מדובר בתיקון-שבר או בהשבחה.
פסיקה: מדובר בהשבחה, מכיוון ומדובר במנוע חדש, אשר מאריך את חיי הנכס, שוויו באחוזים מן המשאית הינו גבוה ותדירות התבלותו נמוכה, ולכן ההוצאה אינה מותרת לניכוי כהוצאה שוטפת.
פסק דין ארטן עוזיהו
רקע: לנישום היה מבנה תעשייתי ישן, אשר במשך שנים לא שופץ ולא תוחזק כראוי. בשלב מסויים הוחלט לשפצו. הוצאות השיפוץ היו גבוהות וכללו את חיזוק היסודות, תיקון סדקים, בניית גלריה והחלפת הריצוף.
טענת הנישום: אם במשך כל השנים היה מוציא מדי פעם סכומים קטנים לצורך שמירה ותחזוקת הנכס, הן כן היו מותרות ולכן אין כל סיבה שלא להתיר אותן כעת.
פסיקה: הוצאות הצבע והטיח וחיזוק היסודות הינן הוצאות אשר מהותן שמירה על הקיים ולכן תותרנה בניכוי, ואילו לעומתן, בניית הגלריה והחלפת הריצוף מהוות הקמת יתרון מתמיד, הוצאה הונית/ השבחה, אשר אינה מותרת בניכוי אלא לפי קצב הפחת.
פסק דין מרכז החמצן
רקע: החברה סיפקה גז במכלים מיוחדים. מכלים רבים הלכו לאיבוד והחברה קנתה מכלים במקומם.
פסיקה: הוצאה זו לא תותר בניכוי, זאת מכיוון ששווי המכלים הינו גבוה והסבירות לאובדנם הינה נמוכה, ולכן הרכישה נעשתה לצורך הגדלת המלאי, כלומר הוצאה הונית שאינה מותרת בניכוי.
# שיעור 9 #
פסק דין אוגדה השקעות
רקע: מדובר בחברה שעיסוקה היה השקעה בחברות. היא העניקה הלוואה לאחת החברות, אשר בהמשך לא החזירה לה את ההלוואה. החברה דרשה זאת כחוב אבוד, מכיוון שהחברה הלווה מהווה חלק מהעסק שלה (כי יש לה אחזקות בחברה זו).
פסיקה: יש להבחין בין חברה המעניקה הלוואות, אשר אצלה מתן הלוואות מהווה את הפעילות העסקית השוטפת שלה, לבין חברה המעניקה הלוואה לחברה קשורה שלה (כגון אוגדה השקעות), אשר אצלה העיסוק בהלוואות אינו מהווה את תחום עיסוקה הרגיל, ולכן ההוצאה לא תותר בניכוי כחוב אבוד.
פסק דין סוכנות השרון להספקת דלק
רקע: הסוכנות דרשה חוב אבוד כהוצאה בשנת-מס מסויימת, על סמך הודעת אחד הסוכנים כי לא יוכל לפרוע את חובו.
פסיקה: הודעת החייב בלבד אינה מספקת, וכי על-מנת להכיר בחוב כאבוד, יש לנקוט בצעדים משפטיים, הליכי גבייה וכו', ורק לאחר שהללו כשלו, ניתן להכיר בחוב כאבוד.
פסק דין אליהו ברנס
רקע: הנישום, שהינו יצרן יהלומים, מכר סחורה ללקוח, אשר שילם בצ'קים תמורתה. בשלב מסויים הודיע הלקוח, כי לא יוכל לפרוע צ'קים אלו. הנישום דרש את ההוצאה כ"חוב אבוד" כבר באותה שנת-מס. שנה לאחר מכן, הלקוח הוכרז כפושט-רגל.
פסיקה: החוב יוכר כהוצאה רק בשנה שבה הוכח בפועל כי הפך לחוב אבוד, קרי – בשנת ההכרזה על פשיטת הרגל.
פסק דין קולנוע רינה
רקע: החברה רכשה בית קולנוע, אשר כלל בתוכו מקלט, ודרשה את החלק היחסי של המקלט כהוצאה לפי סעיף 17(7).
פסיקה: כוונת המחוקק להתרת הוצאה בסעיף זה הינה רק למי שבונה את הבניין בעצמו. ולכן, כאשר נרכש מקלט מובנה בתוך נכס, יש לראות במקלט כחלק מעלותו הכוללת של המבנה וההוצאה תותר לפי קצב הפחת.
פסק דין דקלה
רקע: החברה דרשה לייחס סכומים, אשר הפרישה עבור מענק-יובל לעובדיה, כהוצאה על-בסיס מצטבר. החברה טענה, כי מענק-יובל אינו מענק סוציאלי ולכן סעיף 18(א) לא חל עליו, ולעומת זאת ההוצאה עומדת בתנאים ע"פ כללי ההפרשות, ולכן יש לייחסה כהוצאה על-בסיס מצטבר.
פסיקה: מענק יובל הינו אכן הוצאה סוציאלית ותותר על-בסיס מזומן בלבד. ומכיוון והחברה טרם שילמה בפועל את המענק, ההפרשה לא תותר עדיין בניכוי.
פסק דין לאומי-פיא
פסיקה: סעיף 18(ג) לא יחול על רווחי-הון.
פסק דין כלל
רקע: לחברה נוצרו הכנסות מדיווידנד שהתקבל מחברה ישראלית (הכנסה פטורה ממס).
טענת פקיד השומה: יש לייחס הוצאות שלא ניתנות לייחוס גם לרכיב הכנסה זה.
פסיקה: חלוקת ההוצאות לפי ייחוס בהתאם לסעיף 18(ג) תחול על כל הכנסה, בין אם היא פטורה, חייבת במס בשיעור מוגבל או חייבת במס בשיעור מלא.
(פסקי דין ארקין תקשורת + בראון פישמן תקשורת
בספר של אסתר, עמ' 288-289).
פסק דין פ.ה. החזקות
רקע: החברה שילמה לחברה קשורה סך של 1,250,000 ש"ח בתמורה לניהול נכס מקרקעין. מנהל רשות המיסים לא התיר את ההוצאה, בהתאם לסעיף 30.
פסיקה: טיפול בנכס כזה אינו כה מורכב ויקר, מרבית העבודה התבצעה באמצעות עובדים חיצוניים ולא היה צורך ממשי בטיפול בנכס, ולכן ההוצאה הינה בגדר מוגזמת ולא תותר בניכוי.
# שיעור 10 #
פסק דין בורק
רקע: מדובר בנישום עצמאי, שעבד אצל שני מעסיקים וביקש לנכות מהכנסתו את הוצאות הנסיעה ממקום עבודה אחד לאחר.
פסיקה: הוצאות הנסיעה הינן הוצאות שהוצאו לפני ייצור ההכנסה, אשר מתחיל מרגע ההגעה לעבודה, ולכן לא תותרנה בניכוי.
# שיעור 11 #
פסק דין קולנוע רינה
רקע: בפסק דין זה נדונה השאלה, האם חיפוי קירות ובמה נכללים בהגדרת "ציוד", עליו שיעור הפחת גבוה יותר (7%), או שהם חלק חלק מן המבנה, עליו שיעור הפחת נמוך יותר (4%).
פסיקה: מדובר בחלק בלתי נפרד מהמבנה ולכן שיעור הפחת בגינו יהיה נמוך יותר.
פסק דין זלמן
רקע: הנישום היה בעלים של שני מנופים. את אחד מהם הוא הרכיב על משאית ואת השני הוא הרכיב על טרקטור. שני הרכבים נרשמו במשרד התחבורה, האחד כ"משאית-מנוף" והשני כ"טרקטור-מנוף". הנישום תבע הוצאות פחת על כלי הרכב, כולל המנוף אשר הורכב עליהם והיווה חלק בלתי נפרד מהם, בשיעור של 20% לשנה.
פסיקה: הרישומים במשרד התחבורה אינם משנים את סיווג המנוף, ומכיוון ומדובר במנופים המשמשים לעבודות בנייה, תוכרנה על המנופים הוצאות פחת בשיעור של 15% לשנה, ככל מנוף בעבודות-בנייה (הערה: על כלי הרכב עצמם ימשיך להיות מוכר פחת בשיעור של 20%, לפי התקנות).
פסק דין ח.מ.מ
רקע: החברה שילמה לעירייה היטל בגין חיבור המבנה לרשת הביוב. החברה העמיסה את הוצאה זו לעלות המבנה ודרשה בגינה הוצאות פחת.
טענת פ"ש: ההיטל הינו חלק מעלות הקרקע, עליה שיעור הפחת בתקנות הינו אפס.
פסיקה: ההיטל קשור לעלות הבניין ומהווה תנאי לבנייה, ולכן ההוצאה תיתוסף לעלות המבנה ותוכר בפחת כחלק ממנו.
פסק דין נצבא
רקע: החברה ריצפה חניון המשמש לאוטובוסים ודרשה הוצאות פחת בגין הריצוף, בטענה כי לפי סעיף 21 ניתן לדרוש פחת גם על "נכסים אחרים".
פסיקה: מכיוון ואין לריצוף שיעור פחת שנקבע בתקנות, פחת על הוצאה זו לא יותר בניכוי.
פסק דין פזגז
רקע: שיעור הפחת על מונה גז הינו 7% לשנה (דהיינו כ-14 שנות הפחתה). פזגז דרשה מפקיד השומה להפעיל את סמכותו ושיקול דעתו ולהתיר לה להכיר בשיעור פחת של 14%, מכיוון והמונים עובדים 24 שעות ביממה ואורך חיי מונה ממוצע הינו 7 שנים. פקיד השומה סירב והחברה פנתה לבית המשפט.
פסיקה: שיקול דעתו של פקיד השומה נדרש, כאשר נעשה שימוש מיוחד, החורג מן השימוש הרגיל של הנכס. ומכיוון ומוני גז אמורים לעבוד 24/7 מעצם מהותם, אין מקום להתערבות בית המשפט בשיקול דעתו של פקיד השומה, שלא להגדיל את שיעור הפחת.
פסק דין מולר טקסטיל
רקע: החברה רכשה מכונות וציוד בשווי של 300,000$ וביקשה לחשב את סכום הפחת בהתאם לשער הדולר בכל שנה.
פסיקה: יש לחשב פחת לפי העלות ההיסטורית, כלומר לפי הסכום אותו שילמה החברה ביום הרכישה, בהתאם לשער החליפין של אותו היום.
פסק דין גולדברג
רקע: לגולדברג היו הכנסות מעריכת דין והפסד מחוב אבוד בגין הלוואה שניתנה לאדם, שלבסוף הוכרז כפושט-רגל.
פסיקה: כיוון שעיסוקו של הנישום הינו עריכת-דין ולא מתן הלוואות, לא מדובר בהפסד עסקי ולכן לא ניתן לקזזו.
פסק דין מודול בטון
רקע: לחברה היו הכנסות פטורות ממפעל מאושר והפסדים ממפעל אחר.
טענת פ"ש: הפסדים של כל מפעל יקוזזו נגד הכנסותיו בלבד.
פסיקה: החברה, כישות משפטית אחת, רשאית לקזז את כלל הפסדיה מכלל הכנסותיה.
פסק דין א.ח.א גולדשטיין
רקע: לחברה היה הפסד בשנת-מס מסויימת, ובשנה העוקבת היו לה הכנסות מדמי-ניהול שהתקבלו מחברה קשורה, והיא רצתה לקזז את ההפסד הצבור כנגד הכנסה זו.
טענת פ"ש: לא ניתן לקזז את ההפסד כנגד הכנסות אלו, מכיוון שלא מדובר בהכנסה מעסק, אלא ב"הכנסות אחרות" (מכח סעיף 2(10)).
פסיקה: הכנסות מדמי-ניהול מוגדרות כהכנסות מעסק, או לכל הפחות מעסקת אקראי, ולכן ניתן לקזז כנגדן את ההפסדים המועברים מהשנים הקודמות.
פסק דין אורדן תעשיות
רקע: החברה מכרה מגרש ריק, אשר לא נעשה בו שימוש, ונוצר לה רווח הון, כנגדו ביקשה החברה לקזז הפסדים צבורים משנים קודמות.
פסיקה: מכיוון והמגרש לא שימש את החברה בייצור הכנסה מעסק, לא ניתן לקזז כנגד רווח ההון ממכירתו את הפסדיה הצבורים משנים קודמות.
פסק דין מודול בטון
רקע: חוק עידוד התעשייה מאפשר לאחד דוחות-מס של חברה-אם וחברות-בנות, במידה וכל אחת מהן היא חברה תעשייתית, כלומר שרוב הכנסותיהן הוא ממכירת מוצרים מתוצרתה. במקרה הנדון, חברת האם מכרה חלק ממניותיה בחברת-הבת ונוצר לה רווח הון, כנגדו ביקשה היא לקזז את הפסדיה.
פסיקה: כאשר נמכרות מניות בחברת-בת שאוחדה עם חברת האם במסגרת חוק זה, הרווח ממכירת המניות ייחשב כרווח הון בעסק וכנגדו ניתן יהיה לקזז הפסדים צבורים, כולל את הפסדיה של חברת האם.
פסק דין ענבר היכלי היופי
רקע: בפסק דין זה נדונה השאלה, כיצד יש לסווג מכירת שמלות-כלה בידי נישומה שעיסוקה הוא ייצורן והשכרתן.
טענת הנישומה: השמלות מהוות מלאי בסיסי (כלי עבודה המשמשים בייצור הכנסה, כדין מגבות ומצעים בבית מלון וכו'), ולכן, למעט ההוצאה הראשונית, כל ההוצאות הכרוכות בתחלופת מלאי זה מותרות לפי 17(3).
טענת פקיד השומה: מדובר ברכוש קבוע (כמו רכבים בחברת השכרה) ולכן מותרות בניכוי הוצאות פחת בלבד בגובה 7% ככל "ציוד אחר".
פסיקה: השמלות אינן מלאי בסיסי אלא רכוש קבוע, ומכיוון שכך, ניתן להחיל עליהן את סעיף 27, וכל הפסדי ההון שנוצרו ממכירת השמלות הישנות (כלומר – ההפרש בין מחיר המכירה שלהן לבין עלותן המופחתת לפי התקנות) יותר לקיזוז כהפסד הנובע מעסק.
# שיעור 13 #
פסק דין ספידי
ניתן לקזז הפסד מועבר גם מעסקת אקראי
# שיעור 15 #
פסק דין פרג'וס
רקע: תיק הנישום התנהל במשרד פ"ש חולון. הוגשה ההשגה במשרד פ"ש פתח תקווה.
הסוגיה: מהו מועד קבלת ההשגה: האם מיום הגשתה במשרד פ"ש כלשהו, או רק ביום בו הגיעה למשרד פ"ש המטפל בתיק.
פסיקה: מועד קבלת ההשגה הוא המועד שבו הוגשה ההשגה למשרד פ"ש כלשהו, ולאו דווקא למשרד בו מתנהל תיקו של הנישום.
פסק דין משה סמי
רקע: בפסק דין זה נדונה השאלה, מתי מסתיימת התקופה שיש לפקיד השומה לטפל בהשגה: ישנם מקרים בהם פקיד השומה הוציא שומה ביום האחרון לתקופת ההתיישנות, אולם השומה ונימוקיה נשלחו אל הנישום לאחר מכן, כאשר ההתיישנות נכנסה לתוקף.
פסיקה: המועד הקובע הוא התאריך שבו הודפסו השומה או הצו ונשלחו אל הנישום.
פסק דין יגאל דור-און
רקע: השומה הודפסה יומיים לאחר המועד האחרון, נחתמה על-ידי המפקחת ונשלחה אל הנישום, אשר קיבל אותה 13 יום לאחר מועד זה. המפקחת טוענת, כי היא מיצתה את הדיונים עם הנישום ומייצגו וכן טענה, כי היא הודיעה להם שבכוונתה להוציא להם צו.
פסיקה: גם אם הצו או השומה גובשו במועד, והנישום ידע את עמדת מס הכנסה, הם תקפים רק כאשר נשלחו לנישום הצו או השומה, וכן הנימוקים אליהם, במועד. במידה ולא נשלחו במועד, יראו את ההשגה כאילו התקבלה (ואושרה ע"י פקיד השומה).
פסק דין עמירם סיון
רקע: הצו נשלח לחברה 4 ימים לפני המועד האחרון, בפקס. הצו הגיע בפועל, בדואר רשום, לאחר המועד האחרון.
טענת הנישום: הצו שנשלח בפקס אינו תקף, מכיוון וסעיפים 149 ו-238 קובעים, שהמסירה תתבצע באופן ידני או בדואר רשום.
פסיקה: מכיוון והחברה היתה מודעת לתוכן השומה הצפויה, אף בטרם הגיעה זו אליהם בדרכים הנ"ל, וההחלטה הובאה לפניהם לפני המועד האחרון, מועד ההתיישנות נעצר.
תקצירי שיעור 